חזון כתב־העת

כדת וקאדין (الشريعة والقضاء) הוא כתב־עת מקוון, ראשון מסוגו, לדמותו של הדין השרעי בישראל, מייסודם של הסיוע המשפטי – משרד המשפטים והחממה לחקר הדתות באוניברסיטת חיפה (בהובלת ד"ר עידו שחר ופרופ' קארין כרמית יפת).

כתב־העת מנגיש לראשונה פסקי־דין שרעיים נבחרים בדיני המשפחה לדוברי  ולדוברות עברית, והוא מנתח ומבאר – באמצעות הארות פסיקה, מאמרי דעה ומאמרי מערכת – את דפוסי ההחלה והיישום של המשפט המוסלמי בישראל. מטרת־העל של כתב־העת היא לכונן במה ייעודית לעיסוק אקדמי ומשפטי בדין השרעי בישראל, אשר תסייע בהנגשתו לכלל ציבור המשפטניות והמשפטנים וביצירת תנאים לשכלול העיסוק בו ולהעמקתו.

כתב־העת ישאף גם להנחיל ידע על־אודות המשפט המוסלמי בקרב קהלים רחבים ככל האפשר. מטרתנו היא לחשוף ולהדגיש את הגיוון הרב והמרחב הפרשני העצום הקיימים בהלכה המוסלמית, המאפשרים אימוץ מדיניות שיפוטית מגוּונת ומותאמת לנסיבות המשתנות. אנו תקווה כי מאמץ זה יישא פרי, וכי כתב־העת יהווה במה מועילה לקיומו של דיאלוג פורה וטרנספורמטיבי בין בתי־הדין השרעיים לבתי־המשפט לענייני משפחה וכן בין הדין המוסלמי לחוק האזרחי.

הרקע לייסוד כתב־העת

בשנת 2001, בעקבות תיקון מס' 5 לחוק בית המשפט לעניני משפחה, התשנ"ה־1995, קיבלו בתי־המשפט לענייני משפחה סמכויות שיפוט מקבילות בכל ענייני המעמד האישי של המוסלמים בישראל, פרט לנישואין וגירושין. עם זאת, המחוקק קבע כי הדין המהותי שעל־פיו יפסוק בית־המשפט במקרים אלו ימשיך להיות הדין המוסלמי. לשון אחר, תיקון החקיקה אומנם ביטל את המונופול של בתי־הדין השרעיים ברוב ענייני המעמד האישי, אולם הוא לא ביטל את המונופול של הדין הדתי, אשר נותר המערכת הנורמטיבית הקובעת בדיני המשפחה בישראל.

התוצאה היא שכיום בתי־המשפט לענייני משפחה נדרשים ליישם את כללי הדין המוסלמי במספר לא־מבוטל של תיקים המובאים לפתחם. שופטות ושופטים אזרחיים פוסקים כיום במניפה רחבה של סוגיות בדין המוסלמי מבלי שקיבלו הכשרה בדין זה, ומבלי שעומדים לרשותם מקורות מידע מהימנים בשפה העברית הפורשים את עקרונות ההלכה המוסלמית. יתרה מזו, עורכי־דין ועורכות־דין נדרשים לייצג לקוחות מוסלמים בתיקים שמחייבים שליטה במורכבויות הדין המהותי המוסלמי, או לפחות היכרות עימן, ופעמים רבות ידע זה אינו ברשותם.

לנוכח מצב עניינים זה אין אפוא תֵמה שמחקרים מן העת אחרונה שניסו למפות ולאפיין את יישום הדין המוסלמי בבתי־המשפט האזרחיים העלו כי יישום זה לוקה מאוד בחסר: לא רק שהוא אינו עקיב, ופעמים רבות אף שגוי, אלא שהוא גם נוטה להיות שמרני ופטריארכלי לא לצורך. במציאות הנוכחית נהפכו בתי־המשפט לענייני משפחה לזירה שאינה מסבירה פנים לבעלי־דין מוסלמים בכלל ולבעלות־דין מוסלמיות בפרט. מציאות בעייתית זו מעמידה בסימן שאלה את הגיונה של הרפורמה שחולל תיקון מס' 5. מסתמן כי רפורמה שנועדה להיטיב עם נשים ולהעניק להן זכות בחירה בין הפורום הקהילתי לפורום האזרחי, שנחשב ליברלי ושוויוני, פעלה באופן פרדוקסלי לרעתן. ראו ויג'דאן חליחל, קארין כרמית יפת ועידו שחר "דיני מזונות אישה בין בית הדין השרעי לבית המשפט לענייני משפחה: מהפכה שמרנית במחלצות ליברליות" משפטים נב 319 (2023).

אנו סבורים כי מצב זה אינו מחויב־המציאות. הוא אינו תוצאה הנובעת באופן בלתי־נמנע מהכלים העומדים לרשותם של בית־הדין השרעי או של בית־המשפט האזרחי ומסדר־היום שלהם, אלא תולדה של פערים בידע, במודעות וביוזמה. כתב־העת כדת וקאדין מבקש להביא לידי שיפור המצב הקיים. מטרתו, כאמור, היא למלא את החסר באמצעות מהלך נרחב ומעמיק של הנגשת המשפט המוסלמי לכלל קהילת המשפטניות והמשפטנים העוסקים בענייני מעמד אישי של מוסלמים בישראל.

אנו תקווה שכתב־העת יגשים את יעדיו וישיא תרומה משמעותית לקידום סינרגייה מיודעת ומשוכללת יותר ביישום הדין המוסלמי במערכת המשפט בישראל.